טקנומליה

"ואיך שאת אומרת שלפעמים אני כותב יותר מדי. מביט קדימה עם המילים כאילו אין מחר. אבל מחר, אני משיב כמו מתוך הרגל, אולי כבר לא יבוא. אני בתוך הקדימה הזה ולא שם לב למה שקורה סביבי. כמו שמישהו שופך מילים מהגרון כי הוא יכול; יש לו דלי ענק, מלא ברעיונות. הוא חותך באוויר כנגד גרונות שסועים ולא מעניין אותו המוות הזה."
זוג צעירים ישראלים מגיע לביקור קצר בבירת גרמניה. לכאורה סיפור שגרתי, אבל יש בעיה אחת – הבחור- איבד את קולו, והוא מתקשר עם חברתו ויתר הסובבים אותו באמצעות פתקים. בימי הביקור הספורים, השניים מתנהלים בין בית-המלון למסעדה, לבר כזה או אחר, וכמובן לאתרי החובה של ברלין. אבל בתוך נפשו של הבחור מתרחש סיפור מקביל, לעתים הפוך לגמרי מהמציאות החיצונית: סיפורו של המפגש הישראלי, היהודי, עם גרמניה שבה העבר מביט, מתנפל, לופת מכל כרזה ברחוב, מכל צליל, מכל אבן, ופתאום לכל דבר יש משמעות נוספת: לא רק היסטורית אלא פואטית, קיומית, עכשווית.
נועם נגרי מצליח בנובלה "טקנומליה" לנער ולהאיר באור חדש את הסטריאוטיפים המוכרים - לעתים זהו אור מטאפיזי, ולעתים דווקא אור מילולי, פשוט - וכל זה בכישרון כתיבה ייחודי, בשפה שמלהטטת וממציאה עצמה תוך כדי תנועה.
נועם נגרי הוא סופר, איש חינוך ומוסיקאי. ספריו הקודמים: "מְצוֹפִים" (2007), "רסיסים של אור שבור" (2012).